מתוך עמוד ענן ואש – להיוולד מחדש אל תוך ציור
על פקעות אוויר וענקי רוח בציור של דרור בן עמי
כתבה : טל גלפר
'פקעות של אוויר' היא סדרת רישומי-ציור גדולים, פחם על גבי נייר תעשייתי, שנולדה בהשראת צילומים וסרטים ששוחררו מתוך ארכיונים צבאיים ותיעדו הפצצות אוויריות ואת המתרחש לאחריהן. דרור בן עמי הגיב לאירועים רבי העוצמה בהם צפה, תוך חיפוש דרך לעבד את החוויה הפנימית המטלטלת. סדרת הציורים חושפת את החיפוש אחר אופן לידתם של הוד ויופי המתרחשים כל העת ולעיתים, באופן בלתי צפוי, מתקיימים גם בינות למעשי זוועה והרס. בן עמי מתמסר לשאלות ולחקר פנימי אודות נושאים אלה והם המוליכים את מעשה הציור כמעין רצון לתווך את משמעותם אל תוך הנייר השטוח.
חומריות רוויה מאפיינת את הציורים האינטנסיביים ועשירי ההתרחשות, אשר על אף גודלם, מבקשים התבוננות קרובה ואינטימית ומתגמלים את המתבונן המסור בגילויים מרתקים הצצים מפני הנייר כמפתח להבנה.
מרחב הציור מגיש לצופה מצע רוחש, כהה וסמיך. עליו נישאת צורה מתעתעת, אמורפית, בעלת מרקם בלתי ברור - ספק טובלת בתוכו, ספק צפה קלות על פניו. ניסיון להגדיר את מהותה, יחייב את הצופה לתהליך חשיבה מופשט ופנימי, אך תקנה לו הזדמנות לצפות בתהליכי בריאה המתרחשים אל מול עיניו בתוך הציורים. שם הסידרה - 'פקעות של אוויר', לקוח משמו של סיפור המתקיים במציאות בדיונית המתוארת בספרו של הרוקי מורקמי Q841 . השם עשוי לשפוך אור ולספק כיוון חשיבה מעניין ורמז על תפיסת הציור כמרחב קיום אלטרנטיבי.
ובתוך הציורים – עולם ומלואו, דברים והיפוכם: חומריות בלתי מוגדרת הנעה בין אווריריות קלושה ועננית לבין ריקמה אורגנית מתהווה, בעלת קשיות צידפתית; צורה הלוכדת בתוכה, בו זמנית, פרץ אנרגטי, תנועה צנטריפוגלית, רחש שקט ומתמיד והדי פיצוץ רועם שאחריו דממה נדהמת. אלה הם אוויר ושמיים, קלישות ודחיסות, מהות והיפוכה, השוכנות יחד ובו זמנית. מעשה הרס ובריאה בהתהוות.
פני הציור כתושים, חרוטים, מחוררים ומשויפים, עדות לפעולות עמלניות שונות ומרובות שנעשו על ידי בן עמי, מקבילות לתהליכי בריאה ביקום המופשט שלפניו ניצב הצופה. רובדי הפחם מתאבכים, משתנים ומגלים אין ספור גווני שחור ובהיעדרו – גוונים משתנים של לבן, היוצרים התרחשויות ותנועה, ריחוף וריק הנשאב אל תוך עצמו. על גבם נולדים, כמבלי משים, דימויים של צדפה מרחפת, חלל עגול מואר, ריק אפל, אור וחושך, זכר ונקבה, רמזים פיוטיים למעשה בריאה. ובעומק הציור, מרותכים לתוכו וכמעט בלתי נראים, עדויות לשרידי נוכחות והיסטוריה אנושית הנגלית ממבט על מגובה רב: סימני מקומות, פסי דרכים ושברי בתים שנותרו כעדים אלמים לאחר פרצי אנרגיה עזה. אלה הם החיים במלוא עוצמתם, יופיים וכאבם: היקסמות מהתפרצות ויופי, ובה בעת השתאות משתקת על תוצאותיו של הרס אפשרי. ולנוכח כל אלה, דימוי נוסף מסדרת 'הענקים' של בן עמי, החוזרת ועוסקת גם היא במורכבות כוחה של אנרגיה ורוח אנושית. ברישום הפחם הגדול מתרחשת התרוממות עצומת מימדים של גוש חסר מסה, הנישא ומסתחרר וחולש על פני מרחבים ריקים. חומריות מתעתעת, אור וצל, בהיר וכהה, יוצרים הפשטה של דמות גדולה רבת הוד, אך שחוחה, הצופה ממעל אל עבר אינסוף.
האם זהו קולוסוס רוחני, בעל הקשר אוניברסלי, אשר בדומה לדמות הקולוסוס שצייר פרנסיסקו גויה מזהיר באימה מפני אירועי המלחמה? נביא זעם, מלאך שומר, עמוד עשן מיתמר, או שמא רק סופת חול נישאת אל הריק?
שאלות על זמן ומקום, חיפוש ותהייה מתמדת על משמעות, הם חלק מהדרך האנושית והאמנותית. ציוריו הגדולים של בן עמי, בדומה לפקעות האוויר של מורקמי, עוסקים בשאלות אודות המציאות הסובבת אותנו ובמקביל, מציעים את האמנות והמעשה האמנותי כדרך קיום אלטרנטיבית וכעולם מקביל, ממנו ניתן להתבונן על המציאות ממרחק מוגן. הציורים מזמינים את הצופה להצטרף לבן עמי במסע אל נופי בראשית אבודים ואל מופעי מראות נשגבים, לחוות ניגודים של אור וחושך, מלאות וריק ולהיוולד מחדש, בתקווה גדולה לקיומה של יד טובה המכוונת אל אור גדול נישא שיאיר את היום, שיאיר את הלילה ויאפשר המשך קיומם של שחור, לבן ומה שביניהם.
